<h1>התרומה סימנים רי"ז—רי"ח</h1>
<h2>דף יב.</h2>
תניא אין פולין לאור הנר. ואין קורין לאור הנר וטעמא שמה יטה. אבל ביום מותר לפלות בגדיו ולהרוג הכינים בשבת דלא כר"א דאמר כל ההורג כנה בשבת כאלו הורג גמל. אבל רבנן שרו. וטעמא כדאיתא פרק שמנה שרצים (ק"ז) דכינה אינה פרה ורבה ואינה דומה לתחשים ולאילים שהיו שוחטין במשכן. ורבא מקטע להו. ופירש רבי' שלמה בשבת. ותניא אין הורגין מאכולת בשבת דברי בית שמאי. ובית הלל מתירין משום דמבשרו של אדם שורצת ואינו דומה לאלים ולתחשים דפרין ורבין. פסק הרי לך שרבינו שלמה סובר דכנים שקורין פייר"לויי שמצויין בראש מותר להרוג בשבת דפירש שמבשר אדם שורצת. ולכך בית הלל מתירין להרוג כנה בשבת. וגם רבא מקטע להו בשבת כדפירש רבינו שלמה דבשבת היה. אבל פרעוש שקורין פוצ"א המקפצת אסור להורגה בשבת דפרה ורבה ודומה לאילים ותחשים דמשכן. והצד אותו חייב חטאת מהאי טעמא כדאיתא פרק שמנה שרצים. מיהו אם הפרעוש על בשר אדם ועוקצת אותו מותר להסירה ולהשליכה ואין חייב משום צד פרעוש אלא הוי כקוץ התחוב בבשר והוי כמו מפיס מורסא להוציא ממנה ליחה דשרי דהוי מלאכה שאינה צריכה. ובמקום צערא שרי לכתחלה. כך פי' הרב רבי יוסף ברבי משה. אבל בשעה שדולגת על בשרו חייב הלוקחה משום צד. ולא דמי לצד הנחש שלא ישכנו דפטור דהוי קצת סכנה. וכן [ב]שדה נחש לפניו על הארץ דהוי מסוכן כמו זה פרעוש העוקצ' בבשרו (האידי) [האידנא] שרי לכתחלה וכן פירש רבי' יעקב דכנה היינו פייריי"ל המיצר בראש. דאיתא במדרש כל ימי אנוש רימה אלו כנים שבראש. ובן אדם תולעה לאחר מיתה. ובראש מצויין כנים שקורין פדויי"ש ולא פוצ"א. וכן פרק כל היד (כ' ע"ב) סריקותא מקטלא קלמי. מעל המסרק רגילין להרוג את הפדוי"ש שבראש. ואע"ג דבמכת של מצרים כתיב והך את כל עפר הארץ והיה לכנים ובעפר אין רגילות להיות כי אם פוצ"א וגם מאכולת דשרו בית הלל להרוג משמע גבי כתמי' דהיינו פוצ"א במסכת נדה אין לך כל סדין וסדין כו'. מ"מ מאכולת דשרו בית הלל להרוג חייב. ופדויי"ל דוקא.
